עולם הריקוד קיים משחר ההיסטוריה, למעשה בשבטים קדומים של האדם הראשון יכולנו למצוא טקסים הכוללים תנועות גוף רבות כחלק מתפילה, הווי ויצירת קשרי חברות.
הריקוד המודרני נכנס לתוך חיינו במאה האחרונה, אך בשנות ה90 ראינו את הכניסה המסיבית ביותר – ריקוד ההיפ הופ והברייקדאנס הגיעו לישראל במגוון חוגי היפ הופ במרכז הארץ.
למה היפ הופ וברייקדאנס?
ארצות הברית היא מדינה המלאה בשפע של תרבות מוסיקה וריקוד, אוכל ותרבות. כחלק ממגוון השירים והתרבות שאנו סופים בישראל כמדינה מודרנית, הרי שטבעי שעולם הריקוד האמריקאי יגיע לישראל. ולכן, ב20 השנים האחרונות אנו עדים להמון חוגי היפ הופ בישראל שהופכים לדבר מבוקש מאד. לצד ההיפ הופ יש את ריקוד הברייקדאנס שמוצע לאלו שאוהבים לעסוק יותר בכוח ושיווי משקל, תוך הרבה תנועות על הקרקע.
מצוינות, בריאות ומה שביניהם
היופי בריקוד הוא לא הכלי שישמש את הנוער במסיבות להרשים את בחורות, אלא המשמעת והערכים שהנערים סופגים. ריקוד משמעותו התפתחות, התמודדות עם קשיים מידי שיעור, משמעת נוקשה של מדריך ושאיפה למצוינות. הריקוד לכל נער ונערה משמש ככלי לחינוך ולחיזוק האופי. למעשה, הורים השולחים את ילדיהם לחוג ריקוד, לא בהכרח רוצים שילדים יהיו רקדנים, אבל כן רואים בכך הצלחה משגשגת להמשך חייהם בתיכון, בצבא ובאוניברסיטה.
אז מה עושים הלאה?
בין אם אתה רקדן מלידה או לא, ההתמודדות עם האתגר וההגעות התכופות לשיעורים יקחו אותך רחוק – בכל ההיבטים. הצלחה בלימודים, בחיים, בעמידה מול קהל, בביטחון העצמי ועוד.
ברגע שאתה נכנס לשגרה, זה לא ירפה ממך. כל אדם והרמה הבסיסית שעמה הוא מתחיל, מה שכן – כולם משתפרים. הדגש של ההיפ הופ והברייקדאנס הוא דווקא על יכולות פיזיות שמצריכות מהחניך מאמץ מרבי שלוקח אותו לקצה.
שגרת היום יום של נוער
ברור שבשגרה שאנו חיים היום, שכל נער ונערה לא מתנתקים מהנייד או מהמחשב, אין פתרון טוב יותר מריקוד או ספורט. כלל חוגי הספורט כבודם במקומם מונח, אז ריקוד נותן זווית אחרת. מעבר לכושר ולחוזק שמפותח בריקוד, יש דגש על ערכים רבים שבחוגי ספורט לא תמיד מוצאים. נערים רבים מתארים שדווקא היצרתיות שלהם במבחנים ובעבודה עלתה באופן משמעותי לאחר שהחלו לרקוד בבית הספר השונים. כל אמא או אבא היו שמחים שילדיהם יהפכו מצד אחד ליצירתיים יותר מצד שני ירכשו תחביב כל כך מהנה לחיים. הרי שאפשר להשיג את שני הדברים בבת אחת.
טיפוס של כוח או של מוח?
ההיפ הופ דווקא שם דגש יותר על חשיבה ועל תנועות עדינות. הצורך בריקוד הוא דגש רב על אלגנטיות של תנועות ולא בהכרח כוח. היפ הופ התפתח כהכלאה של מגוון סגנונות.
להבדיל ממנו, הברייקדאנס משמש דוגמה לריקוד שכונתי, חלק מכנים אותו כריקוד רחוב. הוא מאפשר לרוקד להציג הופעה שרובה מתרחשת על הרצפה. הריקוד משלב ריכוז רב והרבה עבודת קרקע. למי שפחות מדבר עניין הכוח ומשחקי שיווי המשקל, הרי שהיפ הופ יתאים לו יותר.
אם אתה יודע שאתה אוהב אתגרים הקשורים בהרמת משקל הגוף כגון עמידה על יד אחת, על הראש, סיבוב, קפיצות וכו', הרי שברייקדאנס יוציא ממך את המקסימום ויאפשר לך לעוף גבוהה – תרתי משמע.
אז פעם הבאה שאתם חושבים על הריקוד שמתאים לכם יותר, זכרו מאיפה כל סגנון מגיע, חשוב טוב מה מתאים לכם יותר ופשוט לכו לרקוד. כי אין דבר יותר מספק ומאתגר מזה.