רוב האנשים שחיים עם מחלת נפש אינם צריכים להיות מאושפזים בבית חולים לקבלת טיפול, והרוב הגדול יותר אינו עובר תהליך אשפוז פסיכיאטרי בכפייה. אבל אם הפסיכיאטר שמטפל בכם קבע שאתם צריכים להיות מאושפזים, מומלץ לקבל את המלצתו ולהתאשפז, כי בית החולים עשוי להיות המקום הטוב ביותר עבורכם לנוח, להרגיש בטוחים ולקבל את הסיוע שאתם זקוקים לו.
מה זה בעצם אומר?
למעשה, אנשים שנמצאים בתוך בית חולים עם מחלקה לאשפוז פסיכיאטרי מקבלים צוות ספציפי שעבר הכשרה מקצועית מקיפה לטיפול במגוון של מחלות נפש סוגים שונים, והם יסייעו לכם ולבני משפחתכם לעבור את התקופה המלחיצה. לא כל אדם יכול לטפל באדם הסובל ממחלת נפש כזו או אחרת ולכן מדובר בבתי חולים מיוחדים עם מחלקות מיוחדות.
אשפוז ללא הסכמת החולה
בחלק מהמקרים, מחלת נפש עשויה להיות כה חמורה, עד שהאדם עם המחלה עלול אפילו לא להבין שהוא סובל ממחלה נפשית. אם אדם כל כך חולה עד שהוא אינו מבין שהוא זקוק לטיפול, ואם העדר הטיפול יעמיד אותו או אחרים בסכנה, החוק מאפשר לטפל באדם הזה שלא מרצונו.
אשפוז בכפייה פירושו שניתן להחזיק אדם שסובל ממחלה נפשית בבית חולים, במידת הצורך, ולטפל בו, למרות שהוא אומר שאינו מסכים לטיפול. כדי לוודא שהאשפוז יתרחש רק במצב הכרחי לחלוטין, החוק מחייב רופאים להציג את המקרה בפני בין דין.
החוק מגן גם על זכויות חולי נפש שאושפזו בכפייה, ויש להם זכות לייצוג משפטי, כמו גם הזכות להיפגש באופן קבוע עם פסיכיאטר וליצור קשר עם בני המשפחה.
בידוד או ריסון
ניתן להשתמש בטיפולי בידוד או ריסון כשאדם מתנהג באלימות ומטופלים אחרים או אנשי צוות נמצאים בסיכון. בידוד הוא המקום שבו אדם מוחזק לבדוק בחדר או באזור שאותו הוא אינו מסוגל לעזוב.
ריסון הוא המקום שבו אדם מוגבל פיזית מתנועה, למשל על ידי מישהו שאוחז בו, באמצעות תרופות או על ידי חגורה. בידוד וריסון הם מוצא אחרון כשכל האפשרויות האחרות לשמור על בטיחות אנשים ננקטו או נשקלו. שתי האפשרויות צריכות להיות נדירות מאוד.
עמדת בתי החולים לבריאות הנפש היא שיש להפחית את השימוש בבידוד וריסון ובמידת האפשר להסיר אפשרויות אלו לחלוטין.
זכויות חולים שאושפזו בכפייה
אנשים עם מחלה נפשי שנכנסים לתהליך אשפוז פסיכיאטרי בכפייה צריכים ליידע את צוות בית החולים על כל מצב בו הם אינם מרגישים בנוח עם חלק כלשהו מהטיפול שלהם או אם אינם בטוחים במשהו. במהלך האשפוז, יש להם את הזכויות הבאות:
- פרטיות.
- בטיחות.
- כבוד לזהות התרבותית שלהם.
- קבלת תשובות לשאלות על הטיפולים והתרופות שלהם, ותופעות הלוואי שלהם.
- הכרה באבחנה, והבעת דעה במקרה של אי הסכמה איתה.
- קבלת חוות דעת שנייה, על חשבון המטופל.
- סירוב לטיפול, אם כי במקרה של אשפוז בכפייה הרופאים עשויים להתעקש על תרופות מסוימות.
- הגשת תלונה.
- קביעת אדם קרוב שיסייע לשאול שאלות, כמו בן משפחה, חבר קרוב, יועץ משפחתי, או כל אדם שהמטופל בוחר בו לייצג את זכויותיו.
האם מדובר באשפוז זמני או קבוע?
ובכן, זה מאוד משתנה. יש סוגים שונים של מחלות נפש, סוגים שונים של אנשים ואצל כל אחד כמעט כל מחלה באה לידי ביטוי באופן אחר. יש כאלה שמצליחים לאזן אותם עם תרופות ולכן אחרי תקופה מסוימת הם משתחררים לביתם בליווי או השגחה, ויש כאלה שמאושפזים בבתי חולים כאלה או מוסדות אחרים באופן קבוע.
